מאת: ד"ר שרונה דובדבן ששון MD – רופאת ילדים, מומחית באבחון ובטיפול בהפרעות קשב וריכוז.
הרבה שואלים, הרבה מבולבלים, אז אנסה לעשות קצת סדר.
דבר ראשון והכי חשוב – הפרעת קשב וריכוז זו הפרעה כשזה מפריע. כשיש לילד מאפיינים התנהגותיים שובבים, מעופפים או אפילו חצופים, אבל הוא יודע את הגבול, ומסתדר עם עצמו ועם הסביבה, אין הפרעה.
לילדים יש 3 מעגלי חיים: משפחה, חברים ובית ספר. כשיש הפרעה תפקודית ב-2 מתוך ה-3, ניתן לדבר על הפרעה. אנו מבינים היום שהקושי הוא בתפקודים ניהוליים, ויודעים איך לשפר אותם בדרכים שונות, תרופתיות ואחרות.
כדי לאבחן הפרעת קשב וריכוז צריך:
- מידע (בדרך כלל בצורת שאלון) מ- 2 מקורות (מורה והורה) לגבי ההתנהלות והתפקוד.
- שיחה עם הילד ולפחות אחד ההורים- להבין האם יש הפרעה, ולמי (לפעמים בית הספר מתרשם מקושי מסוג- אי מיצוי הפוטנציאל, אבל הילד שמח ומאושר, הולך בשמחה לבית הספר ומתפקד נפלא בבית ואחה"צ עם חברים, ואז מובן שאין הכרח לטפל)
- ראיון רפואי- עבר רפואי, הרגלים, התפתחות וכו' (חוסר שינה בגלל אדנואידים מוגדלים, בעיה בשמיעה, בעיות בבלוטת התריס ועוד הרבה בעיות רפואיות עלולות להיראות בטעות כנפרעת קשב וריכוז, והטיפול בהן פותר את הבעיה)
- הערכה לימודית- לחיפוש עדות ללקויות למידה- שלעתים נלוות להפרעות קשב וריכוז ולעתים לא, ובכל מקרה דורשות התייחסות נפרדת. במקרה שעולה חשד כזה, יש צורך באבחון דידקטי, והמלצות על התאמות במידת הצורך (הארכת זמן, הקראת שאלות, התעלמות משגיאות וכדומה)
- בדיקה גופנית כולל בדיקה נוירולוגית- בהמשך לסעיף 3, לחיפוש הסבר אחר לקושי- למשל חולשת חגורת כתפיים המקשה על הילד לשבת לאורך זמן.
בסוף כל זאת, מסכמים את הרושם שהתקבל בצורת שיחה ואף בדו"ח כתוב וניתנות המלצות. מי יכול לאבחן: נוירולוג, פסיכיאטר או רופא שעבר הכשרה של קשב וריכוז.
לכל אחד מהנ״ל יש יתרונות וחסרונות, ביניהם זמינות, טווח הנורמה שהוא רואה ועוד.
אם צריך טיפול, איך מטפלים- תלוי בגיל ובחומרה.
האפשרויות:
- הדרכת הורים- על ידי אדם מומחה לתחום- זה בעיני אחד המרכיבים החשובים ביותר בטיפול
- תרופות- קיים מגוון רחב, שונה במשך ההשפעה ובפרופיל תופעות הלוואי. בניגוד למה שמקובל לחשוב, זה אחד הטיפולים המוצלחים מבחינת הפרמקולוגיה שלו, מהסיבה שזו תרופה שנכנסת ויוצאת, כלומר גם אם לא אהבנו את ההשפעה שלה, ברגע שמפסיקים לקחת, ההשפעה חולפת. לעתים צריך זמן להתרגל לתופעות הלוואי, לעתים הן חולפות, לעתים מחליטים לנסות תרופות אחרות. אגיד רק שכשילד מקבל את התרופה המתאימה לו, זה עושה נפלאות!
- Cogfun/poet- שתי שיטות מצויינות ומוכחות מחקרית, ניתנות על ידי מרפאים בעיסוק שהוכשרו לכך, poet מתאים לצעירים יותר, cogfun גם למתבגרים ומבוגרים. שתיהן מתמקדות בנקודות הקושי של המטופל ומלמדות את ההורים/ את המטופל פתרונות קונקרטיים ויעילים.
- מיינדפולנס- מעין מדיטציה מערבית. אימון למיקוד קשב. מוכח מחקרית כבעל השפעה על תחומים רבים נוספים, ברפואה ועוד. בדומה לכל אימון אחר, כדי לקבל תוצאות צריך להתמיד. מדובר בעצם בסוג של אימון מוחי, וכל עוד מתמידים בו, רואים תוצאות.
- הרגלים – שעות מסך, שעות שינה, שעות פעילות, תזונה, סדר יום, סביבה- לכל הנ"ל
חלק משמעותי בהשפעה על תפקוד של כל ילד, ילדים עם קושי בתחום הקשב והריכוז – יותר מכולם ירוויחו המון מכל שיפור בנ"ל. ספציפית פעילות גופנית- עם דגש על העצמת הילד וחוזקותיו, (תלוי מדריך כמובן) בתחומים שמדברים אליו – גלישת גלים, קפוארה, ברייקדאנס, התעמלות קרקע, טריאתלון – כל אחד ומה שמתאים לו – מביאים לשיפור בקשב, בדימוי העצמי ובבריאות הכללית.
- הטיפולים לא נכתבו לפי סדר חשיבות, וכל אחד יכול לבחור את מה שמתאים לאני מאמין שלו, אציין רק שטיפול תרופתי ללא טיפול נוסף, כמו הרגלים, אימון או הדרכת הורים, דומה לטיפול בסכרת באינסולין בלבד, ללא שינוי תזונתי, פעילות גופנית וכדו'.
- שתי הסיבות הכי משמעותיות לטיפול דחוף בעיני- מסוכנות לעצמו או לסביבה, או פגיעה בדימוי העצמי. הישגים אקדמיים ניתן להשלים, דימוי עצמי קשה מאוד לתקן.
- לטענה הרווחת כי הבעיה היא במערכת החינוך, אני נמנעת מלהתייחס, בעיקר כי אני חושבת שבסוף מדובר באנשים. יש מורים מדהימים ומעוררי השראה שמצליחים לעזור לכל ילד למצוא את האור שבו ולתת לו לזרוח, לא משנה איזה מיצב נושף בעורפם. אבל כן אציין שאם לא הוצאתם את הילד למערכת חלופית, תהיו הוגנים ותנו לו כלים להתמודד איתה.
