להתחיל את השנה ברגל-ימין

מאמר " להתחיל את השנה ברגל ימין " מאת דנה בלוך MBA BCBA, מנחת הורים בכירה, מנתחת התנהגות מוסמכת

 

איך להתחיל את השנה ברגל ימין ? או איך נהפוך את החששות שלנו לצעדים מעשיים שיעזרו לנו לפתוח את השנה נכון?

ההתרגשות בשיאה, שלום כיתה א'! (או ב', או ה', או ז'……)

כל תחילת שנה מלווה בהתרגשות גדולה. ההתרגשות הגדולה ביותר היא בדרך כל  אצל הבכורים שלנו – בפעם הראשונה שהוא נכנס לכיתה א', בפעם הראשונה שהיא עולה לחטיבה. אולם לעיתים כשיש לנו ילד עם קשיים כאלו ואחרים, מאובחנים או שלא, תחילת השנה מלווה אצלנו ההורים בחששות גדולים, בואך חרדות – מה יהיה? איך הוא יסתדר? קשה לו בלימודים, מה עושים? המורה תראה אותו? יהיו לו חברים?

יש מספר דברים מעשיים שאני ממליצה לעשות כבר בימים שלפני תחילת השנה, הרגלים יעילים שכדאי לסגל החל מהראשון בספטמבר, בכל גיל ובכל כיתה  ודברים שכדאי לדעת שצריך לשים לב אליהם. דיברתי המון, קצת ת'כלס:

  1. שעות שינה מספקות – אם עוד לא התחלתם בכך, זה הזמן – חזרו לסדר יום מובנה ולשעות שינה תקינות. יש חשיבות גדולה לשעות שינה מספיקות עבור ילדיכם, גם אם הם אינם מאותגרי קשב וריכוז, בטח ובטח אם הם כן. ודאו כי ילדכם מתחיל ללכת לישון בשעה סבירה בהתאם לגילו וחזרו בהדרגה לשגרה של שנת לימודים.
  2. סדר יום ורוטינות קבועות – כבר עכשיו, השתמשו בטבלת סדר יום, מעין מערכת שעות, לשבוע הקרוב, הכניסו גם חצי שעת למידה או קריאה. חשוב שזמן זה יתבצע בחדר ולא בסלון וליד שולחן הכתיבה. הקפידו על זמן משחק, ארוחת ערב, רצוי משפחתית משותפת, מקלחת וכניסה למיטה בזמן.
  3. התארגנות בוקר – גם אם אתם מאלה שהמושג "התארגנות בוקר" עושה להם חלושס, דעו שהתארגנות בוקר היא הדבר שהכי קל לסדר בבית. כמעט בכל גיל מומלץ להשתמש בטיימר להזמן ההתארגנות. זה עושה סדר לילדינו , הם מבינים מתי ההתארגנות מתחילה ומתי היא צריכה להסתיים. שבחו אותם על התארגנות זריזה וטובה. לקטנים יותר – הכינו טבלה על לוח מחיק עם רצף הפעילויות שהם צריכים לבצע. אם הם עדין לא קוראים, השתמשו בתמונות. על כל פעולה שהם בצעו – תנו להם לסמן לעצמם V בטוש מחיק, הם כל כך אוהבים את זה. מטרתם היא "לנצח" את הטיימר. הקפידו לתת להם זמן ריאלי להצלחה והבטיחו להם משהו נחמד אם עמדו ביעד – צפיה בתכנית אהובה, משחק קטן ומוגדר מראש, ישיבה במקום המועדף ברכב – יש הרבה מקום ליצירתיות והתאמה.
  4. זמן למידה קבוע – כאשר תתחיל שנת הלימודים, הקפידו שגם אם אין לילדכם שיעורים, הוא יקצה זמן קצר, אפילו רבע שעה לזמן למידה ליד שולחן הכתיבה ובסיומו הוא יסדר את התיק ליום המחרת ואפשר אפילו, למתקדמים מביניכם, לבחור בגדים.
  5. יש לו בעיית התארגנות – ילדים עם בעיות התארגנות נתרמים בצורה נפלאה מכרטיסיות שמותאמות להם באופן אישי – סדר פעולות, סדר יום. לדוגמא בנושא הכנת השיעורים – ניתן ממש להכין כרטיסיית ניווט עם סדר הוצאת הדברים מהילקוט, לאיזה מקצוע ניגשים ראשון וכן כיצד מוודאים שלא שכחנו להכניס לתיק את פריטי המערכת של יום המחרת. יש אתר נפלא שנקרא ADHD SHOP (לא, אני לא מקבלת ממנו אחוזים) שבו יש מוצרים ורעיונות נפלאים בדיוק לבעיית התארגנות.
  6. "אבל לא בא לי כריך עם גבינה…." – נניח שהצלחתי להתעלם מהמושג "בא לי / לא בא לי", נטפל בו בהזדמנות אחרת ובפוסט אחר….אם הכריכים או כל ארוחה במהלך היום מהווה מקור לחיכוכים, הערכו לכך מראש. אפשר להחליט שעושים בתחילת השבוע תפריט כריכים לכל השבוע ולא סוטים ממנו, אפשר להחליט שכל ערב מישהו אחר בוחר מה אוכלים לארוחת ערב, עם יצירתיות וסבלנות, אפשר להתגבר על החיכוכים בנושא זה.
  7. חיזוקים, שבחים ועוד קצת חיזוקים שבחים ואז אפילו עוד – אין כמו שבח אמיתי וספציפי בשביל לגרום לילדינו לחזור על אותה התנהגות שקצרה מחמאות. ואין דבר כזה יותר מדי מחמאות. רק שחשוב שאלו יהיו בעיתוי הנכון, מיד אחרי התנהגות נאותה, דיבור מכבד, איפוק והבלגה או כל אקט חיובי אחר וכן ספציפיים – "כל הכבוד שהמתנת בשקט לתורך", "ראיתי שהיה לך קשה לכבות את הטלויזיה ולגשת להכין שיעורים ובכל זאת הלכת בשקט".
  8. ערב לפני הכניסה לכיתה – עשו עם ילדיכם הכנה מראש ותיאום ציפיות על מנת להפחית את חששותיו, ותוך כדי גם את חששותיכם. עברו איתו על סדר היום שצפוי לו, איפה תפרדו ממנו ואיפה תחכו לו בסוף היום, בהנחה שהוא כבר עשה סיור בכיתה, עברו איתו על מצבים שעלולים להיות מאתגרים עבורו, אבל תנו מקום לחששות שלו וכמובן שלהתרגשות. הרגשות הם לגיטימיים, להתנהגות נאותה צריך לעיתים לסייע.
  9. איך תדעו מה קורה איתו בבית הספר? כל מחנכת תתן לכם בתחילת השנה או באסיפת ההורים הראשונה את מספר הטלפון שלה ואת השעות בהן ניתן ליצור איתה קשר. רוב המורות מתכוונות לזה שתעשו בזה שימוש, גם הן כמוכם רוצות שילדיכם יצליחו וירגישו טוב בכיתה. אם לא ברור לכם מה מצבו של הילד, תתקשרו. בררו איך הוא מתקדם, איך הוא ביחס לכיתה, נסו בעדינות לברר אם הוא מצליח לשבת באופן רציף ולבצע מטלות. הראו התעניינות מבלי לתת למורה את התחושה שאתם מתכוונים להתערב. יש גבול דק בין מעורבות הורית שהיא דבר מבורך לכל הצדדים, לבין התערבות שמפחיתה מסמכותו של המורה ובסופו של דבר משיתוף הפעולה של כל הצדדים.
  10. מערכת החינוך – אני יודעת, לכולנו יש ביקורת עליה, אפילו לי שבאה מתוכה. אבל חשוב שתגיעו בגישה חיובית ובהחלטה שאין כל ספק שהמורה הוא בן בריתכם ויחדיו אתם חולקים את אותה מטרה. אם תצליחו להעביר למורה את התחושה הזאת, רק תרוויחו. וכן, לפעמים זה לא עובד, אל תהססו לגשת ליועצת או למנהלת בית הספר, אך אל תאשימו, הגיעו בגישה חיובית תמיד ובדקו מה החלק שלכם וכיצד אתם יכולים לסייע לתהליך.
  11. אבחונים – זו לא מילה גסה! אני לא מדברת על המגמה שבה המורים דוחפים אתכם לאבחן. אני מדברת על מצב בו אתם מבינים שיתכן וקיים קושי. אין באמת גיל לענין של אבחונים, אם אתם חוששים שלילד שלכם יש קושי מסוים, קבעו פגישה עם המחנכת ושאלו שאלות מנחות – מה טווח הישיבה שלו על הכסא? האם הוא מנסה להתחמק מביצוע משימות ואם כן, האם בכל המקצועות? האם הוא מבין הוראות? מה הוא עושה בהפסקות? האם הוא עומד בקצב ההעתקה מהלוח? יתכן שלא לכל השאלות תהיה למחנכת תשובה מיידית וזה בסדר. בקשו ממנה בשבוע הקרוב לבחון את הדברים (אני כמובן לא מתייחסת לחודש הראשון ללימודים), על מנת שתקבלו ביחד תמונה ברורה יותר. ההחלטה לאבחן היא שלכם ושלכם בלבד והיא נועדה בסופו של דבר לדעת מה הקשיים הספציפיים של הילד שלכם וכיצד ניתן לסייע לו בהתאם. סמכו על תחושת הבטן שלכם ושימו את הפחדים והדעות הקדומות בצד, הם לא משרתים את הילדים שלכם.

אלו היו הנקודות המרכזיות על קצה המזלג. על כל אחת מהן, יכולתי לכתוב מאמר שלם, עם תתי פרקים לרוב. אבל כרגע נסתפק בזה ובעיקר, קחו נשימה עמוקה, זכרו שאם תאמינו בילד שלכם, הוא יאמין בעצמו ופשוט היו מעשיים עבור ילדיכם בסיוע ותיווך להתחלת השנה בצורה הנכונה.

שיהיה לכולנו בהצלחה ושנת לימודים פוריה, חוויתית ואפילו מהנה!