תמיכה רגשית בתהליך פריון

תמיכה רגשית בתהליך פריון – מטופלת פריון, אבל לא רק.

מאמר בנושא : תמיכה רגשית בתהליך פריון , מאת ליאת שיש מרקוביץ MA, פסיכולוגית רפואית מומחית

צִפּוֹר מָה אַתְּ מְזַמֶּרֶת

מִישֶׁהוּ אַחֵר

מְזַמֵּר מִגְּרוֹנֵך

מִישֶׁהוּ אַחֵר

חִבֵּר אֶת שִׁירֵך

שָׁר בַּבַּיִת

דֶּרֶך גְּרוֹנֵך.

צִפּוֹר צִפּוֹר

מָה אַתְּ שָׁרָה

מִישֶׁהוּ אַחֵר שָׁר

דֶּרֶך גְּרוֹנֵך

(יונה וולך).

כבני אדם אנו מורכבים מאוסף של ממדים המגדירים את הזהות שלנו ובונים את מי שאנחנו. הזהות היא רב ממדית ומורכבת. חלקים מסוימים בזהות נראים לנו כל כך ברורים מאליהם שכאשר מתגלה שאינם כך, החוויה עשויה להיות כואבת ומערערת. העובדה כי יש צורך בהליך רפואי על מנת להרות עשויה להחוות בתדהמה ובצער על ידי האישה או הגבר שראו עצמם עד כה כאנשים בריאים ופוריים. טיפולי הפריון הם אינטנסיביים, דורשים לשנות את השגרה ולהכניס ללוח הזמנים זריקות, בדיקות ומדידות באופן יומיומי. יחד עם כניסתם של תהליכים רפואיים אלה נכנסות תחושות של אשמה, פגימות, כשלון, אחריות אישית וערעור הערך העצמי. התהליך הרפואי שבצדו הרצון העז להשיג את ההריון המיוחל נמצאים בכל נשימה וצובעים את המציאות באור הטיפולים ותוצאותיהם. לכך מתווסף הרעיון שהטיפולים ובית החולים מעבירים מסר שהגוף הוא חולה ושברירי דבר המעצים את חוסר האונים אל מול הסיטואציה.

חווית הזהות השלמה של האישה (או של הגבר) מתפרקת עם הטיפולים, והערך העצמי נמדד ונקבע על פי הצלחת הטיפול. רבדים שבעבר סיפקו בטחון לערך העצמי, שגרמו סיפוק והנאה אינם קיימים עוד.  "היום אני רק זקיקים ורירית של רחם, אין כלום מלבד זה. לשם אני מכוונת את האנרגיה והחשיבה שלי. אני חייבת הרבה זקיקים ורירית חזקה, אחרת נכשלתי".

טיפולי הפריון עשויים להימשך זמן רב (והלוואי שיסתיימו במהרה), ומשום כך יש לארגן את כוחות הנפש באופן שיוכלו לשאת את האתגר לאורך זמן. יקל למצוא את הדרך שתצמצם את המקום שתופסים הכישלונות ושמקבלת בעיית הפריון בזהות האישית, להרחיב את החלקים האחרים בתוך תפיסת העצמי, ולהיזכר שיש בך יותר מזה. הזהות שלך מורכבת הרבה יותר ממספר הביציות או מצב רירית הרחם על אף שאולי את מרגישה עכשיו שזוהי כל הוויתך.

  • כבדי את האינטואיציות שלך, את מה שאת מרגישה בגופך. מצאי רופא שאיתו תוכלי לתת ביטוי לאדם שאת, לדרך שמתאימה לך. רופא שיראה ויטפל גם באישה שמאחורי הגוף. יש פרוטוקול רפואי אבל יש גם אותך – דעתך והרגשתך חשובות מאד.
  • אם את או אתם מרגישים שחוקים ועייפים, עשו הפסקה בטיפול הרפואי. מצאי את הדברים הטובים עבורך ולא רק עבור הצלחת ההריון. נסי למצוא את הדרך שתזכיר לך מעט מי את מעבר לשגרת הטיפולים.
  • תני מקום לכל רובד הרגשות שקיימים בך. יש לכך מקום חשוב בעיבוד החוויות שאת עוברת בדרך. אם עולים בך חששות, פחדים, ייאוש, אפיסת כוחות תני לכך מקום, הם חלק מהמורכבות שבך, אל תפחדי מהם ואל תבטלי אותם מחשש שהם ישפיעו על תוצאות הטיפול. גם נסי שלא להאשים את עצמך אם הטיפול נכשל. (את לא מכונה שמעכשיו אמורה לחשוב "רק חיובי").
  • נסי להזדהות פחות עם הבעיה; לעיתים אנו נוטים להזדהות עם הבעיה והיא הופכת להיות מי שאנחנו. כך נוצרת נוקשות מחשבתית וחוסר הפרדה ביננו לבין הבעיה ממנה אנו סובלים. מתוך כך כל כשלון בטיפול יביא בהכרח לפגיעה בערך העצמי. התייחסות אל בעיית הפריון כחיצונית לעצמי – "אני מתמודדת עם אי פריון" במקום "אני לא פורייה" מאפשרת לעבור לעמדה אקטיבית יותר שבאמצעותה תוכלי לבחון כיצד הבעיה מפריעה לחיים ולנקוט עמדה מולה. בעיית הפריון אינה מגדירה את מי שאת, היא בעיה איתה את מתמודדת.
  • אפשרי לעצמך לערער על אמונות שנראות אולי כל כך אמיתיות – האם גבר עם בעיית זרע הוא באמת לא גבר? האם גבריותו נמדדת אך ורק באיכות הזרע הנראית תחת המיקרוסקופ? האם אישה שלא נכנסת להריון בצורה טבעית היא באמת פחות אישה? האם העובדה שאת זקוקה לטיפולים באמת אומרת שאת פגומה? האם זה שלחברותייך יש ילדים ולך עדיין אין באמת אומר שנכשלת בחיים? הכנסת סימן שאלה וספק למה שנתפס לפעמים כאמת מוחלטת עשויה לאפשר מרחב נשימה והקלה.

טיפולי הפריון והכישלונות המלווים אותם הם כואבים, יוצרים מצוקה רגשית אמיתית, ומלווים בתחושות של עצב, בדידות, קנאה ותסכול. בתוך התהליך הכואב הזה נסי למצוא את הדרך להקל על עצמך על ידי ניסיון למתן את השתלטותה של ה'זהות החסרה' (העובדה שכרגע ההריון עוד לא נקלט), ולאפשר לחלקים נוספים שקיימים בתוכך לבוא לידי ביטוי. זכרי –

לא הלכת לאיבוד, את עדיין שם – מסתתרת מאחורי עננה של הורמונים, זריקות, ביציות, רירית, תורים לרופא וציפייה עמוקה שכואבת בלב.