נגמרו הטיפולים ומה עכשיו

מאת ליאת שיש מרקוביץ MA פסיכולוגית רפואית, טיפול נפשי לאנשים עם בעיות רפואיות. לקביעת תור לליאת שיש מרקוביץ צרו קשר בטלפון – 08-8564646

נגמרו הטיפולים ומה עכשיו?
עם גילוי מחלת הסרטן והכניסה לבית החולים ולשגרת טיפולים (ניתוח, כימותרפיה, הקרנות) מתארגנים המשאבים הרגשיים והתמיכתיים של האישה ומשפחתה להישרדות ולשמירה על החיים עצמם; לצלוח את התקופה המטלטלת ולשמור על איזון פיזי ורגשי ככל האפשר. האישה, משפחתה והמעגלים המקיפים אותה נערכים לתקופה המשברית ולרוב מסיטים הצידה כל ביטוי של קושי או מחשבות העשויות לערער או להחליש. נשים מתארות כי בתקופה שלאחר גילוי מחלת הסרטן הן 'פעלו על אוטומט', ועשו כל מה שצריך כדי לעבור את הטיפולים. "פתחנו חמ"ל בבית. קבענו מי אחראי על הסעות הילדים, על הכנת האוכל, היה לו"ז צפוף ומתוקתק".

ואז נגמרים הטיפולים, תכיפות הביקורים בבית החולים יורדת בצורה משמעותית. הרופאים מכריזים על רמיסיה. זהו? נגמר? אני בריאה? מה עכשיו?
הציפייה של האישה וסביבתה היא שלאחר סיום הטיפולים תהיה הקלה והתארגנות לקראת חזרה לשגרה בריאה ומתפקדת. אבל – נראה שדווקא החלל שנותר עם סיום הטיפולים והיציאה מבית החולים שהיה גם מעטפת של שייכות וביטחון, מהווה כר להתפתחות של סימפטומים רגשיים משמעותיים. מה שהודחק עולה ודורש כעת התייחסות ועיבוד – חרדה מהישנות המחלה, שאלות על משמעות החיים ושבריריותם, עיסוק חוזר ונשנה במה שעבר על האישה וגופה, שאלות של דימוי גוף ומיניות עולות כעת כשאין עוד סכנה ממשית לחיים. גם הקשיים של בן הזוג, של הילדים שנדחקו הצידה כדי לא להפריע, מבוטאים כעת כשנראה שגופה של בת הזוג והאם התחזק, הסערה לכאורה מאחוריה והיא פנויה לכך.

תני לעצמך ולמשפחתך את הזמן והתמיכה הנדרשים על מנת לעבד את שעברתם ולשקם את המציאות שנטרפה. הטיפולים הרפואיים אומנם הסתיימו, כעת הגוף והנפש צריכים להחלים.