חרדה חברתית

טיפים לחרדה חברתית אצל ילדים ובני נוער

מאמר בנושא : חרדה חברתית מאת לירון זאבי  M.A, טיפול רגשי בתנועה בילדים בנוער ובמבוגרים. לקביעת תור ללירון זאבי צרו קשר בטלפון – 08-8564646

חרדה חברתית (Social Phobia) היא הפרעת חרדה שכיחה ביותר בקרב ילדים ומתבגרים, ומתבטאת בהתעוררות תגובת פחד קיצונית לנוכח סיטואציות חברתיות ואינטראקציות בין אישיות, באופן הגורם לפגיעה של ממש בתפקוד החברתי. במקרים רבים ילדים ובני נוער חוששים לחוש מבוכה או בושה כתוצאה מאינטראקציה חברתית בצורה קיצונית, עד לכדי התפתחות נטייה להימנעות מכל סיטואציה חברתית, שבסופו של דבר גורמת לפגיעה בביטוי העצמי של כישורים ויכולות.

ילדים ובני נוער שיש להם סימפטומים של חרדה חברתית, מתארים תסמינים גופניים המתעוררים בעת חשיפה או ציפייה למפגש חברתי, הקשורים בעוררות של המערכת הסימפתטית, כגון: דפיקות לב, הזעה, הסמקה, בחילה, רעד, וכן גמגום, צמרמורת, סחרחורת, מתח בשרירים, תחושת חנק, קוצר נשימה, בכי, התקפי זעם, קיפאון, ועוד (American Psychiatric Association 2013). נוסף לתסמינים הגופניים, ישנם גם תסמינים קוגניטיביים המתבטאים בדאגה קיצונית מפני שיפוט וביקורת חברתית, פרשנות שלילית של מצבים חברתיים, ורגישות יתר לתגובות האחר ולהבעות פניו.

השפעתם של התסמינים הגופניים והקוגניטיביים על הילדים ובני הנוער, גורמת להתפתחות דפוסי התנהגות של הימנעות וצמצום המעורבות החברתית, הסתגרות והתבודדות, הפועלים אף הם להעצמת תחושות החרדה ומחריפים את ההפרעה. כתוצאה מכך עלולים להתפתח הפרעות רגשיות נוספות, כגון: ירידה בביטחון העצמי, בדימוי העצמי ובדימוי הגוף, תחושות של בדידות, ניתוק ודיכאון. במקרים מסוימים, הניסיון לפצות על החוויה הקשה של החרדה, על תחושת חוסר הערך ועל הבדידות הקשה, גורם לגילויים של התנהגות חברתית לא מותאמת המתבטאת בתלותיות יתר בבני קבוצת השווים או במבוגרים, או מנגד בהפניית תוקפנות ואגרסיביות בלתי קוהרנטיים (Kashdan, 2007; Stravynski, 2014).

חרדה חברתית מתחלקת לשני סוגים עיקריים:

חרדה חברתית ייחודית – אשר מתבטאת אצל ילדים ונוער בדאגה רבה מפני סיטואציה מוגדרת שבה יצטרכו להתבטא בקול, כגון חשש מפני מבוכה ובושה לקרוא בקול בפני הכיתה, לענות על שאלות, לכתוב על הלוח ולהשתתף בפעילות ספורטיבית.

חרדה חברתית כללית – מבטאת פחד משמעותי מפני רוב המצבים החברתיים, הגורם להימנעות או גורר מצוקה משמעותית, במרבית הסיטואציות הכרוכות באינטראקציות חברתיות. חרדה מסוג זה נחשבת לחמורה יותר ועלולה להיות מלווה גם בדיכאון.

זאת ועוד, ישנם מקרים בהם חרדה חברתית מתבטאת בציפייה אובססיבית לסיטואציות חברתיות באופן שמפריע לשגרת החיים.

כך או כך, חרדה חברתית גובה מילדים ובני נוער מחיר חברתי ואישי, ולכן ישנה חשיבות רבה למתן מענה טיפולי-רגשי, פרטני או קבוצתי, להתמודדות וליצירת שינוי, כך שהחוויה החברתית תהפוך פחות ופחות מאיימת, ובתהליך הדרגתי למיטיבה ומעצימה.

על טיפול בתנועה וחרדה חברתית

הטיפול בתנועה, הוא טיפול רגשי המשתמש בגוף ובתנועה לצורך אבחון, טיפול ושינוי. הוא מבוסס על ההנחה שהגוף והנפש מהווים מערכת אחת שלמה וייחודו בכך, שבנוסף לערוץ המילולי הוא מאפשר שילוב של הבעה בתנועה, לכל אחד כפי שמתאים ונכון לו.

אחת הסיבות לכך שטיפול בתנועה עשוי להיות יעיל לטיפול בחרדה חברתית, קשור למרכזיותו של המרכיב הגופני בהפרעות חרדה, ולכך שהתנסויות תנועתיות מגוונות במסגרת של תהליך טיפולי, קבוצתי או פרטני, עשויות לאפשר חשיפה מוגנת במרחב הטיפולי למצבים גופניים מעוררי חרדה, בדרך זאת, ההתנסויות התנועתיות-גופניות תורמות רבות להגברת תחושת הביטחון הגופנית , בתהליך שבו תנועות מביכות ומעוררות חרדה מתורגלות שוב ושוב, עד שהן הופכות אינטגרטיביות ונוחות. המטופל לומד שהוא יכול להרשות לעצמו להיות משוחרר וספונטני בתוך קשר בין-אישי ובחברה, מבלי להיות מאוים. הטיפול בתנועה מפתח דפוסי התמודדות, מפתח יכולת דיבור מול אנשים, ומפתח מיומנויות תקשורתיות/ חברתיות.

תנועה משככת חרדה, דרך איכויות התנועה השונות ניתן גם להגיע לאיכות של רגש, להבעה של רגשות שקשה לתת להן ביטוי מילולי, ובתוך המרחב המוגן, התומך והמכיל של הטיפול, יכול המטופל לבטא את עולמו ואת צרכיו גם בדרך חווייתית. התנועה מאפשרת הרחבה של הטווח הרגשי, עוזרת לעבד ולהכיל רגשות קשים, וכן מסייעת לחיזוק המודעות, השליטה, הוויסות הרגשית, להעלאת הביטחון והדימוי העצמי ועוד.

החוויה הגופנית בטיפול בתנועה מאפשרת ביסוס תחושת שייכות לעצמי ולאחרים, בתוך הקשר הטיפולי הפרטני או במסגרת הקבוצה הטיפולית, וכן יוצרת ארגון נוירו-פיזיולוגי מחודש המאפשר התפתחות של חוסן ועוצמה (Stark & Lohn, 1998).

טיפול קבוצתי בתנועה מאפשר יצירת קשרים חברתיים ובין אישיים במרחב לא-מאיים, שבו יש הזדמנות ליצירת קשר באמצעי תקשורת מעבר לערוץ המילולי, באמצעות התנועה, המשחק, המוזיקה, היצירה, והפעילות החווייתית המשותפת בתוך השדה המוגן של הקבוצה. האפשרות להיות בחוויה תנועתית בקבוצה, ביחד, עשויה לשמש כהזדמנות להתאמן על היכולות החברתיות, לרכוש כלים, להיות באינטראקציה ללא מאמץ ומבלי לחשוש מכישלון, בושה ומבוכה. כך יוכל המטופל להפנים דפוסי התנהגות והתמודדות חברתית מיטיבה, להיות נוכח ולבטא את עצמו ביתר קלות, מעבר למה שמילים ושיחה יאפשרו.

הן במסגרת הפרטנית והן במסגרת הקבוצתית, מתאפשר למטופל להתבונן בעצמו, להבין את הכוחות הפועלים עליו, וכך למצוא ביחד עם המטפלת דרכים יעילות יותר להתמודדות חברתית ולאמץ דפוסי התנהגות מסתגלת, שיאפשרו לו לצבור כוח וביטחון חברתי, לחוות חוויות של הצלחה חברתית שיעצימו את הביטחון והדימוי העצמי.

ביבליוגרפיה

הדר-חרש, ב' (1997). הגישה הטיפולית לגוף: מה בין פסיכואנליזה לבין טיפול בתנועה ואנליזה ביו-אנרגטית- חלק א'. שיחות, יא" (3): 125-131.

American Psychiatric Association: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Book 2013

Kashdan, T. B. (2007). Social anxiety spectrum and diminished positive experiences: Theoretical synthesis and meta-analysis. Clinical Psychology Review, 27, 348–365.

Stark, A. & Lohn, F. (1989). The use of verbalization in dance movement therapy. In A. Sandel,S.Chaklin,S& Lohn, A.(Eds.),Foundations of dance movement therapy: the life work of  Marian  Chace (pp.120-135).). Dubuque,Lowa: Kend.

Stravynski, A. (2014).  Social phobia : an interpersonal approach. Cambridge University Press.