חופשת לידה לגבר

חופשת לידה לגבר או – מה עובר עליך?

חוויתו של הגבר את תהליך ההריון, הלידה וחופשת לידה

מאת ליאת שיש – מרקוביץ MA , פסיכולוגית רפואית מומחית

  "תודה לאל שזו בת" אמר הבעל למיילדת לאחר שביתו יצאה לאוויר העולם.  "אם היה נולד בן, היה חווה גם הוא את הבהלה שאני חוויתי בזמן הלידה של אשתי".

החל משנות ה-70 מסתמנת מגמה הולכת וגוברת של מעורבות הגברים בשלבי ההריון והלידה. מגמה זו באה לידי ביטוי בהשתתפותם בקורסי ההכנה ללידה, בנוכחותם ובהשתתפותם הפעילה בלידה, ולאחרונה גם בלקיחת חלק מחופשת הלידה – חופשת לידה לגבר. ואולם, בעוד החוויה הרגשית העוברת על האישה בכל אחד מהשלבים לגיטימית ומדוברת בדרכים שונות, חווייתו של הגבר ומה שעובר עליו נותרים לרוב לא מדוברים, לא מעובדים, ועשויים לגרום לקשיים תפקודיים אישיים או זוגיים. כאן אנסה לגעת בהיבטים השונים הקשורים במקומו של הגבר בתהליך ההריון, הלידה והמעבר להורות, ובתפיסתו את התקופה הזו. במה שעובר עליו. עליך.

"אני חייב להיות שם ולתמוך…"

בעבר מיילדת הכפר הכינה את היולדת ללידה, והנשים בעלות הידע והניסיון היו מקיפות אותה לכל אורך ההריון, הלידה והמעבר לאימהות. תומכות, מחזיקות, מרגיעות, מכוונות. זה היה ידע שהתבסס על אינטואיציות נשיות והועבר עם 'חוכמת השבט'. עם תהליכי ה'עיור', התבסס התא המשפחתי המצומצם – גבר ואישה, כיחידה הצריכה להתמודד כמעט בעצמה עם תהליך זה. הגברים הפכו לשותפים פעילים, כאלו הממלאים את מקומה של מיילדת הכפר ותומכים רגשית ביולדת. כיום, ברוב הגדול של הלידות בישראל לוקחים חלק בני הזוג. לבן הזוג יש המון פעולות שעליו לבצע ושמצפים ממנו לעשות במהלך הלידה – להיכנס עם היולדת למקלחת או לאמבטיה, לסייע לה בטלטולי אגן על הכדור או לעסות את גבה התחתון. לסייע בנשימות בטן לכיוון הרחם ולעודד אותה לחשוב מחשבות חיוביות כדי להוריד את העובר לתעלת הלידה, ולקדם את הלידה בעזרת דמיון מודרך. להרטיב לאישה את השפתיים, להיות אחראי על התאורה והמזגן בחדר, להיות הנציג אל מול הצוות הרפואי, לשאת את הסבל ואת הצעקות של בת זוגו וגם לדעת איך להתייחס לכל זה. ולא לשכוח לנשום בעצמו…

לתמיכת בן הזוג (ולסביבה תומכת בכלל) יש חשיבות עצומה בלידה, לאחר הלידה להסתגלות האישה לאימהות ולהורות. הכלה, הבנה, החזקה, עזרה פיזית ונפשית הם חלק לא מבוטל מהצרכים הבסיסיים שהאם זקוקה על מנת ללדת בבטחה, לטפל בתינוקה, ולגבש את תפקיד החדש כאמא בתוך זהותה.

"אבל אני לא יודע איך לעזור, ואני מבוהל וגם עלי עוברים סרטים…"

'סרטים' בחדר הלידה –

בספרה 'גופה של אישה תבונתה של אישה' מתארת ד"ר כריסטיאן נורת'רופ את תחושות הגברים במהלך הלידה: "ישנם שחשים כעס או תסכול עקב חוסר האונים שלהם בתהליך שבו אינם יכולים לעשות דבר על מנת להקל על הסבל של נשותיהם. ישנן נשים התובעות מבן זוגן לעשות משהו על מנת שיציל אותן ממצבן, ולא פעם קרה שבן הזוג צעק על אשתו ש'תגמור עם זה כבר'."

במהלך הלידה לרוב האישה נמצאת כל כולה בתוך החוויה ומרוכזת בגוף – ההורמונים זורמים והכאב נוכח. לעומת זאת, אצל הגבר המתבונן המצב הפוך; הוא ערני יותר, חושיו מתחדדים, הוא רואה אותה כואבת, הוא שומע את דפיקות המוניטור, את האנחות שלה ואת דיבורי הצוות מסביב. הוא במקום ובנסיבות שמעולם לא התנסה בהם, ואלו מובילים לחוסר אונים, בהלה ותסכול. במהלך הלידה הוא לא מאפשר לעצמו (או מקבל לגיטמציה) להביע רגשות, לבטא את הבהלה  והפחד כדי לא להיתפס כחלש ופגיע בעיני בת זוגו ובעיני הצוות המטפל. הציפייה היא להיות חזק, לתמוך, לא להרגיש ולהבליג. שאלת השתתפותו של הגבר בחדר הלידה לרוב בכלל לא עולה לדיון ולחשיבה בין בני הזוג ובין הגבר לבין עצמו. כך גברים רבים עוברים חוויה מטלטלת רגשית ללא מקום מאפשר לשיח ולעיבוד.

קורסי ההכנה ללידה שהיום מרבית הזוגות שותפים להם הם דרך להפוך את בן הזוג לשותף פעיל בהריון ובלידה. עם זאת, יש חשיבות רבה לתת את הדעת למה שעובר הגבר בתהליך, להקשיב לקול שלו ולאמביוולנטיות אם קיימת. לחשוב איתו איך הוא עשוי להרגיש ומה אפשר לעשות עם מה שיעלה – עם ההתרגשות, הגועל, עם הרצון לברוח משם ולא להיות. יש לתת מקום ולגיטימציה להביע את החששות שלו ואת רצונותיו העמוקים בסביבה מאפשרת.

"היה קשה. כשלא הצלחתי להתמיד, יצאתי החוצה. לא רציתי שהיא תרגיש שהדברים יוצאים מכלל שליטה. אמרתי שאם חס וחלילה קורה משהו, אני לא יודע איך להתמודד עם זה. רצו לי סרטי אימה בראש. היה איזה רגע באמצע הלידה שיצאתי החוצה, נשענתי על הקיר והתחלתי לבכות". (קרן תומר/"אמאל'ה, אני אבא")

'סרטים' במעבר לאבהות –

המעבר לאבהות הוא תהליך שמתחיל ברגע שהגבר יודע שהוא עומד להיות אב ועד לחודשים לאחר הלידה, תקופת 'חופשת לידה לגבר'.  לידת הילד מהווה שינוי דרמטי עבור הגבר – הוא נדרש ללמוד ולתרגל התנהגויות חדשות ולהיקשר לילד שזה עתה נולד – ילד שלא גדל בתוכו תשעה חודשים, שלא נשא אותו עימו לכל מקום, שלא הרגיש את תנועותיו, שלא יצא מתוכו והשאיר עדות לכך בגוף.

המעבר להורות נתפס כ'משבר התפתחותי' – מערער את האיזון הקיים, אבל גם בעל פוטנציאל לצמיחה והתפתחות. היבטים חיובים של צמיחה מאפיינים גם גברים וגם נשים, אבל אספקטים שליליים של התהליך נתפסים עדיין כנחלתה הבלעדית של האם. עם זאת, בשנים האחרונות מתפתח גם המחקר הרלוונטי בנושא הבוחן תסמינים של שינויים במצב הרוח, עצבנות, חרדה, דכאון ותחושת חוסר תקווה גם אצל גברים.

הסיבות לתחושות אלו עשויות לנבוע מגורמים שונים מודעים ולא מודעים: לחץ כלכלי, חוסר שינה, חששות מדחייה ונטישה ע"י האישה, חשש מלאבד את החופש והעצמאות, אמביוולנטיות כלפי ההריון, קנאה בתינוק, חרדות מפני מוות, ציפיות שלא התממשו עם לידת התינוק. החוויה הפנימית שלא בהכרח מודעת או מדוברת העוברת על הגבר עשויה להתבטא בתסמינים גופניים המופיעים בתקופה זו: עלייה וירידה במשקל, שינויים בתיאבון, כאבי גב, מתח, עצבנות וקשיי הירדמות.

לכל אלו יש לתת את תשומת הלב, המקום והשיח על מנת שהגבר שעובר אף הוא שינוי וקשיים בתהליך, יוכל לעבד אותם ולעצב את זהותו החדשה בצורה מיטבית ונינוחה.

"פתאום הרגשתי שלקחו ממני את החרות שלי…היום במבט לאחור אני מבין שהרגשתי שזהו, אני כבר לא יכול להחליט מה קורה עם החיים שלי, אני כאינדיבידואל גמרתי. אין יותר לצאת לבלות, אין ללכת לשתות משהו בפאב, אשתי גם אסרה עלי לעשן, כי זה עלול להזיק לילד, הרגשתי שהחיים שהיו לי נגמרו ומעכשיו אני חי בשביל הבית ובשביל הפרנסה…הרגשתי שה 'אני' שלי התפוגג. קיבלתי ילד אבל איבדתי את עצמי." (גולדצויג גיל (2004), "הגברים בוכים בלילה לא נשמע קולם : מצוקה בקרב גברים בזמן המעבר לאבהות").

חזרתו של האב לעבודה ימים ספורים לאחר הלידה מרחיקה אותו מהזירה הביתית בה מתרחש כעת שינוי משמעותי ובה נלמדות מיומנויות חדשות – האם יום יום, שעה שעה, לומדת את תינוקה, והאב רחוק משם. חופשת לידה לגבר היא הכרה בכך כי הטיפול בתינוק שייך לשני בני הזוג ושניהם זקוקים לזמן ההסתגלות הזה. סביבה המאפשרת לגבר ללמוד את אבהותו וטיפולו שלו בתינוק, תמיכה הדדית, עבודת צוות בין בני הזוג ולגיטימציה לקשיים של שניהם, יכולה להפוך את התקופה שלאחר הלידה לאפשרית יותר.

מתי כדאי לפנות לעזרה מקצועית?

  • האם אתה מוטרד מאוד מהשינויים שעמם תצטרך להתמודד בקרוב? מעבר לחשש טבעי? האם אתה תופס את רוב השינויים הללו כשליליים?
  • האם אתה חרד שמשהו ישתבש – עם ההריון, בת הזוג או התינוק? מעבר לדאגה טבעית. האם אתה משוכנע שאכן תתעורר בעיה כלשהי ואתה עסוק בכך מרבית היום?
  • האם אתה עצוב, איבדת עניין בשגרת החיים, אנרגיה ירודה? האם אלו משפיעים רבות על תפקודך? האם אתה סובל מהתפרצויות זעם? הסתגרות? צריכה מוגברת של אלכוהול או סמים?