דימוי עצמי נמוך

מאת לירון זאבי  M.A, טיפול רגשי בתנועה בילדים בנוער ובמבוגרים. לקביעת תור ללירון זאבי צרו קשר בטלפון – 08-8564646

המושג דימוי עצמי (Self-esteem) מגלם בתוכו את כלל התפיסות, הדעות והרעיונות, שיש לנו לגבי עצמנו, מכל ההיבטים: קוגניטיבי, רגשי, גופני, חברתי, משפחתי ומוסרי. הדימוי העצמי, וכל תפיסת העצמי שלנו, מתחילים להתגבש כבר בראשית הילדות, ומושפעים מהחוויות המצטברות ונסיבות החיים, אירועים של הצלחות, כישלונות, חוויות חיוביות ושליליות, אינטראקציות חברתיות ובין אישיות, כישרונות, כישורים, התמודדויות ואתגרים, תפקוד לימודי ועוד. כמו כן, ישנה השפעה רבה לקודים התרבותיים בהם אנו גדלים, לנורמות החברתיות, ולמידה שבה הנתונים האינדיבידואליים שלנו עומדים בהתאמה או מתקבלים כלגיטימיים, יחסית למה שנחשב מקובל בסביבה שבה אנו חיים (Doswell, Millor, Thompson & Braxter, 1998).

בהתאם לתיאוריה של קוהוט (1971Kohut, ) התפתחות העצמי ובכלל זה הדימוי העצמי, בין אם היא מתרחשת באופן בריא ובין אם באופן פתולוגי, מושפעת מהאינטראקציה שבין גורמי התורשה ובין הגורמים הסביבתיים. כל זה מתרחש החל מגיל הינקות, שבו גורמי התורשה חוברים לתגובותיו הסלקטיביות של "זולת העצמי", זאת אומרת ההורה או הדמות המשמעותית, שנחווה על ידי התינוק כחלק מחוויית "העצמי" שלו, ומי ששומר ומתחזק את תחושת הערך העצמי עבורו.

כלל הגורמים הללו, משפיעים על הדימוי העצמי גם כתוצאה מהערכה והשוואה לאחרים הסובבים אותנו. על פי רוב, ילדים רגישים ופגיעים יותר ממבוגרים, ולפיכך מושפעים הרבה יותר גם מהיבטים ומגורמים שבעני  מבוגר כשוליים, ובהתאם לזאת יבססו את הידע שלהם על עצמם, במידה רבה, באמצעות תגובות הסביבה והשוואת כישוריהם עם אלו של ילדים אחרים

(Bailey, 2003).

בהתאם לתיאורית הפסיכולוגיה ההתפתחותית, ובהתאם לטענתם של פיאז'ה ואריקסון, תחושת העצמי והתפתחות הדימוי העצמי של ילדים, מושפעים רבות מהקומפלקס המשפחתי ומההתנהלות ההורית. ילד הגדל במשפחה שבה ההורים פנויים רגשית ופיזית לגידולו, יפתח תחושת ביטחון ואמון בעולם כמקום טוב. בהתאם לזאת, כאשר שלבי ההתפתחות מסתיימים בצורה מיטיבה, מתפתח דימוי בריא, וכאשר ישנו קושי במסוגלות ההורית, עלולה להיווצר תפיסה של העולם כמקום מאיים ולא בטוח, והילדים עלולים לפתח דימוי עצמי נמוך (יעקובסון, 1998).

אחד ממרכיבי הדימוי העצמי, המתפתחים החל בילדות וביתר שאת בגיל ההתבגרות, הוא דימוי הגוף, המשלב בתוכו את העולם שבפנים וזה שבחוץ, מבחינה פיזית ורגשית, מושפע ומשפיע על כל הוויית העצמי בתוך האדם לבין עצמו ובינו לבין סביבתו.

על דימוי גוף ודימוי עצמי

דימוי גוף הוא חווית יסוד בחיי כל אדם, והוא משקף את הייצוג התפיסתי של הגוף בתודעתנו, כתוצר של מכלול התחושות והערכים שיש לנו לגבי הגוף (נאמן וברטל, 1994). דימוי הגוף שלנו מעוצב תוך תהליך למידה הדרגתי המושפע מהניסיון האובייקטיבי והסובייקטיבי שלנו בחיים.  זאת ועוד, המושג דימוי גוף, מוגדר כאופן בו אדם תופס את גופו בזמן נתון, בהתייחסות הכוללת מרכיבים רגשיים וקוגניטיביים כאחד. תפיסת הגוף מורכבת מחלק מודע וחלק שאינו מודע. תדמית הגוף נתפסת כמקשה אחת, למרות היותה מורכבת ממרכיבים שונים, כגון: גבולות הגוף, ובכללם הגבול הפיזי, הגבול הרגשי והגבול החברתי, צורת הגוף, תחושת גודל הגוף, יחס הגוף למרחב  והתחושה הפנימית של הגוף (אליצור, טיאנו, מוניץ ונוימן, 2010).

עם תהליכי הגדילה, ולנוכח השינויים האנטומיים-פיזיים-נפשיים, של גיל ההתבגרות, דימוי הגוף שלנו משתנה, והופך למרכזי בחיינו ולמקור לתקשורת והתייחסות של בני גילנו.

דימוי עצמי, דימוי גוף וגיל ההתבגרות

ההתפתחות הגופנית והנפשית בגיל ההתבגרות מנכיחה את הגוף בחיי המתבגרים אף יותר מאשר בילדות, ועתה נוסף לכל המרכיבים של דימוי הגוף, גם ההיבט של שביעות הרצון מן הצורה החיצונית (Thompson, 2003).

אחד ממאפייני גיל ההתבגרות הוא היווצרותו של פער בין ההתפתחות הרגשית ובין ההתפתחות הגופנית, מה שפעמים רבות יוצר בלבול וערעור של הדימוי העצמי, כחלק מהתהליך המאתגר של גיבוש הזהות העצמית בשלב זה של החיים. דימוי עצמי נמוך בגיל ההתבגרות, יכול להיות תוצאה טבעית של התהליכים הללו, ואולם לעיתים ישנם תנודות חדות מידי בתחושה הפנימית, והדימוי העצמי הנמוך עלול להוביל לסערה רגשית או לתחושת סבל שקשה להכילה. דימוי עצמי נמוך יכול להיות תוצאה של קשיים רגשיים, כגון: דיכאון, חרדה, בעיות חברתיות, בעיות התנהגות, קשיי למידה, קשיי קשב וריכוז, הפרעות אכילה, ירידה בערך העצמי ועוד. בו בזמן שקשיים אלו מורידים את הדימוי העצמי, הם גם עלולים להחמיר אף יותר כתוצאה מהירידה בדימוי העצמי.

המרכזיות הרבה של בני קבוצת השווים בחייהם של בני הנוער, החשיבות שהם נותנים לדעתם של חבריהם, רצונם להידמות ולהשתייך, ולהיות בעל המראה "הנכון", עלולים להוות מקור לתחושות של כישלון, נחיתות, חוסר מסוגלות ואי יכולת. גם אלו עלולים לגרום להתפתחות של דימוי עצמי נמוך, ונראה כי מתן הסיוע הנכון, בתהליך רגשי המותאם לצרכיו של הנער, עשוי להיות יעיל להעלאת הדימוי העצמי, לעבודה על דימוי הגוף, וכך להעלות את הביטחון העצמי ואת תחושת המסוגלות.

נראה כי ישנם מקרים שבהם מתבגרים עלולים "לסחוב" אתם קשיים ומחסומים הנובעים מדימוי עצמי נמוך שלא קיבלו מענה, והנושא מוסיף ללוות אותם גם בהמשך חייהם כבוגרים, ולכן חשוב לפנות לטיפול רגשי ולאפשר התמודדות מיטיבה המקדמת את העלאת דימוי הגוף והדימוי העצמי.

טיפול רגשי בתנועה, עשוי להוות מענה הולם לבני נוער בסוגיות אלו של דימוי עצמי נמוך וקשיים בדימוי הגוף, היות והוא נותן מענה והתייחסות לפן הרגשי-גופני, השזורים זה בזה, ומאפשר עיסוק לא מאיים בשניהם לבני הנוער, כך שיוכלו לחוש בנוח ולהיות בתהליך בטוח ומקדם. בדרך זאת תתאפשר התמודדות, התבוננות, צמיחה ותפקוד רגשי טוב יותר, שיסייע בהעלאת הדימוי העצמי.

ביבליוגרפיה

אליצור, א', טיאנו, ש', מוניץ ח' ונוימן, מ' (2010). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. תל – אביב: פפירוס בית הוצאה לאור של אוניברסיטה תל אביב.

נאמן, נ' וברטל ל' (1994). הגוף המטאפורי. חיפה: נורד.

יעקובסון, ה' (1998). התפתחות הילד, טבעה ומהלכה. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

Bailey, A. J. (2003). Self-image, self-concept, and self-identity revisited. Journal of the National Medical Association, 95, 388-393.

Doswell, W.M., Millor, G.K., Thompson, H. & Braxter, B. (1998). Self-image and self-esteem in African-American preteen girls: Implications for mental health.  Mental Health Nursing. 19:1, 71-94.

Kohut, H.  (1971). The Analysis of the Self. New York: International University Press.

Thompson, K. J. (2003). The (mis)measurement of body image: ten strategies to improve assessment for applied and research purposes. Body Image, 1:1, 7-14.