כאב נפשי בילדים

מאת שני צוק דייגי M.A. – פסיכותרפיסטית פסיכואנליטית, מטפלת באמנות.

כאב. מי מאיתנו חי איתו בשלום? רובנו נעדיף לוותר עליו וכמה שיותר מהר. שלא יהיה חלק מחוויותינו. כשכואב בגוף, לרוב נחפש תרופה. כשעצוב בלב, ננסה להפיג את העצב בכל מני דרכים תוך חיפוש הקלה.

אז מה זה הכאב הזה?

הכאב  – ביטויים רבים ומגוונים לו בחיינו. הכוונה במובן הנפשי למגוון רגשות לא נעימים, כמו עצב, תסכול, כעס וקינאה שיוצרים אי נוחות ומכאיבים במידה זו או אחרת. למשל תסכול על דבר מה שרציתי ולא הצליח. סיום של תקופה משמעותית. תחושת עלבון מחבר. חוסר סיפוק. כאב על ההכרה של ילד שנולד לו אח, בכך שאינו יחיד בעולם עבור הוריו. וכאבים כתוצאה מאירועים קשים כמו אובדן מקום עבודה, גירושין, טראומות, אבדן ואבל.

התמודדות עם כאב הנפשי שלנו מאפשרת צמיחה. כשילד חווה תסכול על שלא מקבל את שרוצה, הוא לומד להתמודד עם אי המושלמות של העולם שסביבו. כשעצוב לנו בפרדה מקרוב יקר אנחנו לומדים על טבעו של עולם, על פרדה או אובדן של משהו או מישהו שאין לנו. ואם אנו מצליחים לשאת את העצב הזה, אנו לומדים גם להתגבר ולהחזיק בתוכנו חוויות טובות יחד עם קיומם של רגעים קשים יותר.

הכאב, באופן פשוט, הוא חלק מהחיים. ובכל זאת- קשה לסבול אותו. פעמים רבות התגובה הטבעית שלנו היא לרצות להעלים את מה שלא נעים ולא בסדר. כהורים, המשאלה הטבעית שלנו היא שהילד שלנו לא יחווה כאב. כשילד בוכה למשל, יש נטייה לומר: למה את/ה בוכה? לא קרה כלום. ולנסות ולהעביר את הבכי והעצב. מבפנים עמוק, לרובינו פנטזיה שילדנו לא יחווה חסך מסויים שאני כהורה חוויתי כילד.

הרצון לחסוך מילד כאב אינו אפשרי ואף מחליש אותו. הוא לא מאפשר לו לשאת קשיים ומצבים מורכבים ולפתח יכולת פנימית של התמודדות.

כשלא נותנים מקום לכאב, מנסים לטשטש, לשמח, להתגבר ולעבור הלאה יכולים להופיע סימפטומים אחרים שמבטאים את התחושות הקשות שלא ניתן להם מקום. אז, רגשות לא נעימים כמו עצב, תסכול, געגועים, או זעם מקבלים ביטוי התנהגותי או גופני. צצים מכאובים כמו כאב בטן, כאבי ראש, חוסר שקט וקושי להתרכז, התפרצויות זעם, קשיים חברתיים, תופעות עור ועוד ועוד. אלו מספרים לנו על תחושות ש"מסתובבות " שם בפנים ואין להן פשר או מענה והן מחפשות להן מישהו יעשה איתן משהו. התפקיד ההורי הוא לעזור לילדים להבין את רגשותיהם ולתת להם מילים, כיוון שלרוב הם לא יודעים להגיד מה הם מרגישים מבפנים.

איך עוזרים לילד עם רגשות מכאיבים?

  • משתהים לפני שאומרים לו שהכל בסדר. הרי אצלו לא הכל בסדר, והוא זקוק להכרה של ההורה בכך שהוא הרגיש נעלב, בודד, או לא מוצלח. מותר ורצוי לעזור לילד להירגע. אך לא במחיר של שלילת החוויה.
  • כאשר ילד מבטא מצוקה כלשהי בדרך סימפטומטית: כאב בטן, קושי ללכת לביה"ס, פרץ צעקות או בכי ננסה לחשוב מה קרה קודם, למה הוא מגיב?
  • תגובה אמפטית שמשקפת את הרגש יכולה מאוד להרגיע. למשל: מאוד רצית ולא קיבלת ועכשיו אתה נורא כועס.
  • כמובן שאין הכוונה לקבל כל התנהגות. אך לצד חינוך והצבת גבולות חשובה ההכרה הרגשית במה שקורה בפנים.

 מתי להיעזר באיש מקצוע?

  • כאשר יש תלונות גופניות חוזרות או תכופות ואין להן הסבר רפואי.
  • כשיש קשיים התנהגותיים מתמשכים כגון התפרצויות זעם, קושי לשאת תסכול וקינאה, קשיי פרדה ועוד.
  • לעיתים נוצרת דינמיקה של תסכול כשההורים אינם מצליחים לעזור לילד ולא מבינים מה קורה לו. ליווי מקצועי יכול לעזור להורים בהבנת האיתותים של הילד ובהתרת הסבכים שנוצרו בקשר בין ההורים לילד.

לסיום, כמובן שכמו הילדים גם אנחנו המבוגרים זקוקים למקום עבור הכאבים שלנו. הרי כ"כ בקלות אנו שופטים את עצמנו בחומרה על רגעים של חולשה ולא מאפשרים לעצמנו לחוש אי הצלחה, חוסר אונים ועוד.

אי הנוחות של החיים מזמינה אותנו, מבוגרים וילדים, לעבודה פנימית עם כאב. שכרה בחיים מלאים, עשירים ויצירתיים יותר, המאפשרים ביטוי אותנטי בעולם.