יום האישה

מאת דייקי גרינברג Dipl CM.

רפואה סינית מדויקת לכאבי הגוף, ומכאובי הנפש והלב.

דמות האשה מתאפיינת כמעט בכל המסורות/ העדות/ העמים/ החברות במאפיינים השמורים רק לה, ומובדלים מאילו של הגברים.

זכויות נשים מוגדרות בנפרד מזכויות אדם אחרות משום שישנה הטייה היסטורית ומסורתית בחברות רבות ברחבי העולם לטובת גברים.

ההתייחסות להבדלים בין נשים לגברים התחילה עוד בימי קדם, ובכל תקופה היו לה מאפיינים שונים.

בפתיח של הספר המעולה "עיר של נשים" / דייוויד גילהם ( שמתאר את ברלין בזמן המלחמה- עיר שהפכה לעיר של נשים)

נכתב ציטוט מתוך פזמון גרמני שהיה פופלרי בשנות ה-30 :

" אם מטאטא וסיר תקחי ליד,

תצליחי לתפוס לך גבר מיד.

משרד או חנות? לא בשבילך,

עקרת בית- זה ייעודך. "

דיוויד גילהם הסופר מתאר את הרצון שלו לכתוב על אשה שנכנעה לשגרת השעבוד , והשעמום עד שהיא מוותרת על עתידה.

"רוחה הנסערת מטבעה, קצה באזיקי הכניעות שאסרו אותה מילדותה, והיא בשלה להשיל אותם".

דוגמא נוספת לבעיה המגדרית מתוארת בסרט: "מאחורי המספרים"

מסופר על נשים אפרו אמריקאיות ששולבו בעבודה בנאס"א בשנים בהן היתה גזענות חמורה גם בהיבט של צבע העור , וגם בהיבט המגדרי.

רוב העובדים מתחום ההנדסה והטכנולוגיה היו גברים ולא נשים , וודאי שבעמדות ניהול ועמדות מפתח אחרות.

בסרט מתוארת חציית גבולות המגדר והצבע של נשים שעל ידי אמונה עצמית , תעוזה ותושייה – הצליחו בכל זאת להביא את עצמן לידי ביטוי- במשרות שהולמות את כישוריהן.

גם בסרט :" לא פה לא שם"

הוצבו הנשים במרכז ההתרחשות , והועלתה שאלת הזהות המגדרית , המסורות שאינן מאפשרות לאשה לעשות בחירות חופשיות ומציגות המון איסורים.

גבולות שוביניסטיים לוחצים מאוד , ובעיקר המון חוסר איפשור.

לא חסרות דוגמאות  על מנת להבין שלאורך ההסטוריה מעמדה של האשה עבר תלאות רבות.

בדרך כלל נשים נושאות בנטל משמעותי מאוד ולא פחות- ערך מהגברים.

בספר: "בתו של מרפא העצמות"/ אמי טאן –

מתוארת אפיזודה בה רות יאנג מאבדת את קולה כל שנה בתאריך קבוע- ב12 לאוגוסט.

כך זה כבר 8 שנים.

"היא הפכה את מחלתה לדרגה של אירוע שנתי מקודש , והפכה את האלם שלה להחלטה, לרצון , ולא למחלה. היא נהנתה ממנוחת הדיבור שלה, במשך שבוע ימים היא לא היתה צריכה להזכיר לבעלה מה צריך לעשות , להזכיר לוחות זמנים חברתיים , לא היתה זקוקה להתרות בבנותיה שייזהרו , ולא להרגיש אשמה על כך שלא דיברה עם אמה.

היא לא יכלה להתווכח – אבל זה שימח אותה כי  כך יכלה להשיל מעליה את כל האחריות הרבה שלקחה על עצמה בכל התחומים".

אבל אפילו בימינו , כשנכנסת אשה לקליניקה היא מביאה קצת זכר מכל ההסטוריה הזו שכנראה נטבעה באיזשהוא מקום וצולקה בחברה..

אני פוגשת נשים שיש להן נטייה לשים עצמן בתחתית סדר העדיפויות: קודם הן ידאגו לילדים ולבעל – ורק אחר כך יחשבו על עצמן.

ישנן נשים שכלואות בתוך שגרת יום שאינה תפורה למידותיהן , ומסיבות שונות- משמרות את המצב ( למשל בחברות בהן ההירכיה ברורה בין תפקידים "גבריים" למול תפקידים "נשיים").

יש נשים שכאשר אני שואלת על תזונתן – הן מספרות לי (מבלי משים..) מה הן מבשלות לבעל ולילדים , ולא מה הן אוכלות בפועל.

יש נשים שנטל גידול הילדים ואחזקת הבית מוטל בעיקר על כתפיהן (בנוסף למימוש העצמי שלהן)– ולעיתים הן קורסות תחת הנטל.

נשים שונות בתפקידים בכירים שמרוויחות פחות מגברים (שעושים את אותו התפקיד בדיוק) , ונושאות את התסכול בליבן..

נשים שנפגעו מינית , אך משתיקות את הפגיעה ,הסיפור והטראומה עמוק בפנים , ונותנות לפגיעה לכרסם בבשרן.

על פי הפילוסופיה הסינית יין ויאנג חייבים להיות קיימים בדואליות על מנת שיתקיים איזון.

לצורך העניין- היין מיוצג ע"י האשה , והיאנג מיוצג ע"י הגבר.

ישנה חשיבות מרובה לנוכחות משותפת גם של יין וגם של יאנג- על מנת שיתרחש הומאוסטזיס.

בקליניקה ניתן לראות פתולוגיות ששמורות בעיקרן לנשים..

דוגמאות:

  1. פעמים רבות ניתן למצוא בחתך הגילאים 35-45 ( אצל נשים) –
    פגיעה בבלוטת התריס שעלולה לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות:
    היפותיירואידיזם , היפרתיירואידזם ,קשריות בבלוטה , השימוטו ,גרייבס או חוסר תפקוד כזה או אחר.
    בחלק ניכר מהמקרים הסיבה תהיה נעוצה בתזונה לא מזינה כראוי במהלך השנים שקדמו לפגיעה (דיאטות , כמיהה לרזון על חשבון הזנה מאוזנת וטובה של הגוף),
    ובמקרים אחרים זו תהיה פגיעה כלשהיא באדמה – המקום המכיל , היציב , האיתן , זה שאחראי על עיכול (פיזי ומנטאלי) שקיים בכל אחד מאיתנו – אצל נשים הוא נשחק פעמים רבות מעומס בלתי סביר / מפגיעה בליבה .
    אתיולוגיה נוספת לפגיעה בבלוטה עלולה להגיע בעקבות חולשה במערכת הכליות שאמונה על התשתיות של הגוף (ולנשים יש את היכולת לכלות את עצמן יחד עם התשתיות…).
    אצל גברים כמעט ולא נתקלתי בבעיות בבלוטה.
  2. חוסר דם – אנמיה
    מופיע בשכיחות גבוהה יותר אצל נשים .
    נכון שהווסת החודשית עלולה להוות גורם לכך , אבל פעמים רבות מדובר דווקא באנמיה שמתחילה ברמה האנרגטית כאשר יש הצטברות פגיעות רגשיות שמשפיעות על הלב , ומכאן מתחילה חולשה של הדם ברובד האנרגטי ,או חסימה ובהיעדר טיפול / תזונה מתאימה / עיבוד רגשי – האנמיה עלולה להתבטא גם ברובד הפיזי , ולהשתקף ברמות ברזל נמוכות או ממש ירידה בספירות דם.
  3. אוסטאופורוזיס– ירידה במסת העצם
    אז נכון שבגיל המעבר הירידה באסטרוגן עלולה להשליך על התגברות אובדן מסת העצם ,
    אך גם כאן- אם במהלך 30 השנים הראשונות לחיים התזונה היתה מספקת ומזינה כפי שצריך- מיעוט האסטרוגן לא בהכרח היה מסב נזק משמעותי , כי התזונה היתה מהווה בסיס מזין ותומך לבנייה נכונה וחזקה של מסת העצם , וירידת האסטרוגן פחות היתה מורגשת בהיבט של חוזק העצמות.
    מאחר ורוב השנים של עד גיל 30 אצל נשים, באחוז גבוה מאופיין בדיאטות למינהן , ובאי- הקפדה על אבות המזון ועל תזונה טובה (אלא יותר על מוצרי מזון שאינם מזינים ובעלי קלוריות ריקות , או לחילופין צריכת מזון דיאט שגורם נזק) – ישנן המון נשים שכבר בגיל צעיר מגלות התחלה של אוסטאופניה ועד אוסטאופורוזיס.
    סיבה נוספת היא התשה של המערכת האנרגטית של הכליות ע"י הריונות ולידות, לעיתים גם הפלות , עומס פיזי ורגשי ומעט מדי מנוחה, הרמת משאות כבדים (מרימות את הילדים , קניות…) .

אז לקראת יום האשה, ובימים בהם מתקיים הקמפיין :" רוצה. שווה. יכולה" שתומך בחינוך לשיוויון מגדרי , והושק בעקבות זמנים בהם חווינו הידרדרות בכל הקשור למעמד האשה ובטחונה-

חשוב להתייחס גם לפן הבריאותי – רגשי  שעלול להיות מושפע מכל האמור לעיל, ויש לו השלכות על גופה- נפשה והוויתה של האשה.

חשוב לא פחות לדאוג לדור הצעיר, לבנות שלנו , שיהפכו להיות נשים בעצמן בבוא היום , וכדאי היה שיגדלו להיות בריאות בגופן ובנפשן , שיאכלו תזונה שתזין את גופן כהלכה ותבנה את חוזקו לעתיד, שהרזון המקודש יחלוף מהתודעה שלהן ושיחסכו מהן שנים של הרעבה עצמית או הפרעות אכילה כאלו או אחרות , שידעו מהן זכויותיהן , מה מקובל ומה לא , שיבינו את עומק המשמעות המכרסמת של – לא לספר / לא לשתף , שיגדלו מאוזנות יותר, שלמות יותר , מעוצבות ללא דיעות קדומות וללא תכתיבים חברתיים .

יום האשה שמח לכולן. לכולם. כן… גם לכם הגברים. יום האדם באשר הוא!