קשב וריכוז בחופש הגדול

חופש גדול עם הפרעת קשב

מאת דנה בלוך BCBA, MBA, מנחת הורים ומנתחת התנהגות מוסמכת.

החופש הגדול כבר כאן כמו ששמתם לב. לפעמים צמד המילים הזה גורם לנו להתקף חרדה מתמשך, בעיקר אם יש לנו ילדים בגילאים הצעירים יותר ובעיקר אם אלו התברכו בהפרעת קשב. אנחנו רק חושבים על החופש הגדול וזיעה קרה מכסה לנו את הגוף ולא, אין לה שום קשר ללחות של 9000% שבחוץ.

במהלך השנה קשה לנו להעסיק אותם ולקבל דקה ושמונה עשרה שניות של שקט, מה יהיה ב-60 הימים הנוראים שנקראים החופש הגדול?

ואחרי שאמרתי את כל זה, אני רוצה לדבר לשניה על הקושי שלהם דווקא ולא שלנו. של הילדים המדהימים שלנו שבורכו באנרגיות בלתי נגמרות, אלו שהם מלאכים מושלמים כשהם ישנים. לא קל להם בחיים! ואם לומר זאת בפחות עדינות, קשה להם בחיים!  כן, אני עושה עכשיו הכללה ואני מדברת מגרוני שלי, כאמא לילדה מופלאה עם קשיי קשב וריכוז, היומיום הוא מלחמה, מלחמה פנימית ומלחמה חיצונית.

כל מה שבא לכל כך הרבה ילדים בקלות, דורש מהם מאמץ עילאי, גם כשהם מטופלים תרופתית – להתרכז, ללמוד, להתמקד, להתארגן, להבין מה קורה מסביבם, להיקשר ולהצליח חברתית, להצליח בחוגים, למצוא מה הם אוהבים ואז להצליח לתעדף מה אוהבים ורוצים יותר ומה פחות, להתגבר על הפחדים והחרדות, להרגיש שהם שווים וראויים, לנסות להיות פחות קופצניים כי לא כיף כשכולם מסתכלים עליך בעין עקומה כאילו אתה דבר שרק מפריע לסביבתו.

נורא קשה לחיות עם הפרעת קשב!

ואז מגיע החופש הגדול ואנחנו, ההורים של הגוזלים הקופצניים האלה, נכנסים לחרדות – חייבים להעסיק אותם חייבים שהם יהיו במסגרת רוב החופש לפחות, ואז צריך תכנית סדורה לימים ללא מסגרת, הם חייבים להשלים פערים לימודיים אם יש כאלה, להתחזק במתמטיקה ו/או אנגלית ו/או הוראה מתקנת לאסטרטגיות למידה ו/או כל דבר אחר. אנחנו נלחצים והם, שניחנו בדרך כלל ברגישות הכי גדולה לסביבתם, סופגים את הלחץ שלנו ולעיתים מפרשים אותו כחוסר רצון שלנו להיות איתם. ועם יד על הלב? זה לא שאנחנו לא רוצים, אנחנו פשוט מותשים בעצמנו, צריכים להמשיך לעבוד תוך כדי ולא ממש יודעים איך.

אז מה אני ממליצה? אני אנסה לתמצת את זה בכמה נקודות קצרות וממוקדות כי אני מניחה שהפסקה האחרונה, גרמה לכם להילחץ ואולי אפילו להרגיש קצת לא נוח עם עצמכם.

איך צולחים חופש גדול עם הפרעת קשב ביתית

  1. קחו אויר! בשבילכם ובשביל הילדים ובזמן שאתם עושים את זה תכננו לעצמכם חופשה של כמה ימים רק לכם ההורים, עם או בלי חברים נוספים, מיד עם סיום החופש הגדול. זה לא חייב להיות משהו יקר – סוף שבוע קצר בספטמבר, מיד כשנגמרת העונה ויורדים המחירים. האופק הזה יעזור לכם לקחת את אותו אויר לנשימה, הזמן הזה לעצמכם הוא קריטי.
  2. כן, הילדים שלנו כולם, בעיקר אלו עם הפרעות הקשב, זקוקים למסגרת, לפחות לחלק מהחופש הגדול, אחרת הם הולכים לאיבוד ושוקעים במחשבות לא טובות או סתם מתפרקים או מפרקים משהו. אבל המסגרת, אם אתם יכולים להרשות לעצמכם, עדיף שתהיה לא לימודית, אלא אם זה מה שהילד שלכם אוהב ממש. שתהיה כזו שתאפשר התפרקות מבוקרת – כמו הקייטנות של פעם – בריכה, משחקים, לונה פארק, פעילויות בחוץ, פעילויות יצירה, טניס, קפוארה, כדורגל וכל מה שיעזור להם לכייף ולהתפרק, הם זקוקים לזה ממש!
  3. זמן ללא קייטנה / מסגרת אמיתית – אבל צרו סוג של מסגרת בבית – טווחים (בשונה מזמן מוגדר) של זמן לקימה, עשיה, טלויזיה, חברים. אפשר ממש לעשות מערכת שעות שבועית לענין. ילדים עם הפרעות קשב וריכוז זקוקים לסדר וארגון  וגם לגבולות ברורים בשביל להרגיש בטחון,  אבל השאירו גם כמה ימים בין לבין בלי שום תכניות, או כמה שעות כאלה ביום. וזכרו – אנחנו ממשיכים לחנך אותם גם בחופש הגדול והצבת גבולות היא המהות של הכלה היא לא ההפך ממנה.
  4. שלבו ביום שלהם מטלות בבית, מותר להם לקום מאוחר ומותר להם להתבטל קצת, אבל אל תסירו מהם לגמרי אחריות מהדברים הבסיסיים בבית, הילדים שלנו זקוקים כאמור לגבולות גם בחופש, זה עושה להם סדר.
  5. אם הפערים הלימודיים הם לא קולוסאליים, אני באופן אישי לא ממליצה על שיעורים פרטיים בחופש. אם יש שיעורי בית שניתנו לחופש, עזרו להם לארגן את הימים והשעות בהם הם יעשו שיעורים, הם זקוקים לתיווך שלכם בעניין הארגוני, אבל תנו להם את החופש שהם כל כך זקוקים לו מלמידה. זו דעתי האישית, אני יודעת שיש שחושבים אחרת.
  6. ריטלין – הבת שלי קטנטונת פיזית, בכל החופשות ובשבתות זה הזמן שלה לאכול כמו שצריך, לא רק בשביל לגדול, אלא גם בשביל ליהנות מהאוכל ללא שעות של חוסר תיאבון שלו גורם הכדור. הם לא באמת אוהבים לקחת את הכדור, הם מבינים שהם זקוקים לו ולצערי מערכת החינוך לא ערוכה להתמודד עם רובם ללא הטיפול התרופתי, אבל הם ממש לא אוהבים לקחת אותו. השתדלו להימנע מנטילת כדורים בחופש. ושוב, זו דעתי האישית וכך אני נוהגת, כל אחד מכם יודע מה הכי נכון לילד שלו, יש כאלה שאי נטילת הכדור לא מאפשרת להם לתפקד ביומיום.
  7. כשאתם כבר לוקחים חופש, לא באמת חייבים לרוץ איתם ממקום למקום ולא הכל חייב לעלות המון כסף. אפשר לתכנן מראש את החופש, אפשר להחליט שבכל יום מישהו אחר מבני הבית מחליט מה התכנית לאותו יום – כמובן בתכנון מראש ובמסגרת האפשרויות. לפעמים נראה לנו שהם מצפים מאיתנו שנבדר אותם ונכין להם יום גדוש בפעילויות אקסטרים תוך שאנחנו מקפצים ומזמרים איתם כשכל מה שהם רוצים זה פשוט להיות איתנו, נטו איתנו, מבלי שנתעסק בפלאפון / מחשב / טאבלט / מכונת כביסה. לשים את כל המכשירים בצד ולהיות ביחד בים, לצפות בסרט, אפילו בבית, לשחק משחק קופסא משפחתי במזגן, אם תעצרו רגע לבדוק, תגלו שזה עולם ומלואו עבורם.
  8. שמעתי אתמול משפט מקסים שאמר פרופסור יורם יובל – עצב הוא לא ההפך מאושר, אשמה היא ההפך מאושר. אפשר להיות עצובים זמנית, אבל מאושרים בסך הכל, אבל קשה להיות מאושרים כשאנחנו חשים אשמה. שימו את האשמה בצד. היא נולדה עם לידת הילד הראשון שלנו והיא מובנת, אבל לא נחוצה ובעיקר לא עוזרת לנו. כן, אנחנו עשינו, עושים ונעשה טעויות בגידול הילדים שלנו, וגם הם יעשו כאלה כשהם יהיו הורים והכל בסדר. אנחנו צריכים לזכור לנשום, לזכור שגם להם קשה, ממש קשה לפעמים, והם רק רוצים להרגיש אהובים ורצויים, בעיקר על ידינו.

אז שיהיה לכולנו חופש גדול קריר, נעים, מלא אהבה ובעיקר נטול אשמה!